העתיד של הוצאות הספרים

פוסט שאני מקבל מדי יום תזכורת לכך שאני חייב כבר לכתוב אותו: מאז תחילת העבודה על AAIPODA אני מקבל מבול פרסומות ל-פיד של גופים שונים (חלקם ותיקים ומבוססים וחלקם האחר, קטנים ולא-מוכרים) שבכולן אותה ההצעה - להוציא את הספר שלי איתם. לא תודה. הגיע הזמן לדבר על למה השוק הזה הולך כל כך להשתנות ולמה לא מפתיע שהם כל כך לחוצים.

בעבר, נהנו ההוצאות לאור מבלעדיות גבוהה בשוק הספרים. הסיבה לכך הייתה שזה פשוט היה קשה להקים הוצאה לאור, כי היה צורך בשילוב מספר רב של מומחים בעידן שבו מידע לא היה נגיש והשכלה רלוונטית הייתה נדירה. בתור ילד שחלם להוציא יום אחד ספר, היה ברור לי שעליי לעשות הכל כדי להרשים את ההוצאות לאור, וכמוני כל מי שרצה לפרסם את כתב ידו ראה זאת כמו קפיצה מעל מוט בגובה של 4 מטר. המצב הזה שבו כל הכוח נתון בידיהן של ההוצאות גרם לנו, השואפים להיות סופרים מוכרים, להתערערות הביטחון העצמי ולמחשבה שרק יחידי סגולה יכולים לצאת לאור, ולמה שדווקא אני הקטן אהיה אחד מהם?

בהדרגה, חסמי הכניסה לשוק נמכו. היום הוצאות לאור המתנהלות בחוכמה הן בסך הכל גורם המתווך בין פרילנסרים מתחומים שונים (עורכים, מגיהים ומעצבים) ובין בתי דפוס, בכולם השוק כבר מוצף. הפנייה של ההוצאות המודרניות לסופרים עדיין מבוססת על אותו רגש נחיתות שגורם לאנשים לפרפקציוניזם בלתי נסבל כשהם מתיישבים לכתוב. ברור שזה לא מצב שהולך להימשך לאורך זמן. אז מה השלבים שעתידים לקרות ואיזו אבולוציה הולכות לעבור הוצאות הספרים?

שלב ראשון: ביקוע השוק (ברמת הביקוש)

באופן הדרגתי יתחלק קהל האנשים שמבקשים להוציא ספר לשתי קבוצות שונות בתכלית:

מצד אחד, האומנים: ״סופרים בנשמה״, שעבורם הכתיבה היא אומנות. אלה יגלו, אם דרך השתתפות בסדנאות האונליין של AAIPODA או בדרכים אחרות, שהם לא זקוקים עוד לגורמים חיצוניים בשביל ליישם את האומנות שלהם, והם יכולים למעשה לטפל בהוצאת ספרם מ-א׳ ועד ת׳ לבד וללא עזרה. הם יעדיפו לעשות זאת, כי אומנות היא ביטוי אישי וככל שהיא יותר ״שלנו״ כך היא מסבה לנו יותר גאווה. המחשבה שפעם סופרים היו צריכים לחכות שמישהו יבחן את כתב ידם וימליץ אילו שינויים לבצע בו, תהיה להזויה ומעוררת גיחוך.

מהצד השני יוותר הקהל הפרגמטי - מי שהוצאת ספר עבורם היא שלב בקריירה ואמצעי לשיווק עצמי. אין להם עניין מיוחד בתהליך הכתיבה עצמו ובעיקר אין להם זמן, כי תחום העיסוק שלהם שואב מהם את כל האנרגיה, ולכן קהל זה עדיין יצטרך בהחלט את שירותי ההוצאה כפי שהם.

בהוצאות הספרים יתחילו להבחין במגמת הנטישה של קהל האומנים והן תפעלנה לשמר אותם. איך? על ידי הצעת קורסים דיגיטליים חינמיים שידריכו איך להוציא ספר בכוחות עצמך, אבל עם סאבטקסט בדמות המסר: כמה שזה קשה, מתיש ולא כדאי. ההוצאות תפתחנה למעשה ערוץ הכנסה נוסף שבו גביית הכסף תהיה מהפרינלסרים העוסקים בכתיבה לאחרים בתמורה לפרסום שירותיהם בפלטפורמת הקורסים הללו. במילים אחרות: במקום לנסות ללכוד סופרים בליווי מוחלט בהוצאת הספר, יהיה נסיון למשוך אותם באופן נקודתי בשלבים מסוימים לאורך תהליך ההוצאה העצמית; לפתות אותם להאציל לפחות חלק מהעבודה על גורמים אחרים שמוכנים לסייע בתשלום.

שלב שני: נטישת הפרילנסרים ודעיכת מעמד הספרים

ההבנה שהבינה המלאכותית יכולה להשלים אותנו בביצוע משימות שעד היום לא יכולנו או לא רצינו לבצע בעצמנו תחלחל גם בקרב הפרילנסרים שעוסקים במתן שירותי כתיבה, עריכה וגרפיקה, והם יחלו להעדיף להקדיש את זמנם בעבודה על תוכן אותנטי שלהם. במילים אחרות: רבים מנותני השירות בתחום יהפכו להיות אומנים. עלות העסקת הפרילנסרים שימשיכו לכתוב עבור אחרים תעלה משמעותית והרווחיות של ההוצאות לאור תתחיל לעמוד בסימן שאלה.

בשלב זה יתרחש ביקוע שוק נוסף, ברמת ההיצע הפעם: הוצאות הספרים תצטרכנה לבחור צד, האם הן ממצבות עצמן גבוה או נמוך בהיבטי איכות-מחיר. מיצוב איכות-מחיר גבוה משמעותו התמחות, בידול ומיתוג - את זה נשאיר בצד כרגע. רוב ההוצאות, בגלל נטישת הפרילנסרים, תבחרנה להעסיק גורמים לא מקצועיים ורמת התוכן שתהיה באפשרותן להפיק תהיה נמוכה בהתאם. עובדים אלה ישתכרו נמוך וייצרו תוכן בסיסי כשהם נשענים על עבודת הבינה המלאכותית בלי להשקיע מחשבה נוספת בעריכה ואולי אף בהגהה.

הפער בין עיצוב כריכות הספרים ובין רמת התוכן שבתוכם ילך ויגדל, מי שיכווה מכך יהיה קהל היעד הפרגמטי, אותם אנשים שזקוקים להוצאת ספר כאבן דרך בתוך קריירה עשירה ומגוונת. גם אלה ילכו וינטשו את הוצאות הספרים ויעברו להשקיע את כספם באמצעים שיווקיים אחרים, כמו למשל סרטוני תדמית.

אם ההוצאות לאור תאבדנה את שני הקהלים המשמעותיים שלהן - את מי הן תעבורנה לשרת? ההוצאות הממוצבות נמוך יעברו לשרת את תעשיית הפייק, הספרים שהן יוציאו יהיו כאלה שיש מאחוריהם אג׳נדה שיווקית. האסטרטגיה תהיה להוציא ספרים תכליתיים שהכריכה שלהם מפתה קוראים על ידי הצעה לפיתרון בעיה, מזור לכאב או עיסוק בטרנד נוכחי, אך התוכן שבפנים יהיה סתמי ברובו ובעיקר ישדר מסרים שיווקיים סמויים. הוצאות שיעשו זאת בדרכים גסות וגלויות יותר יעוררו את זעמם של קוראים. הן תצטרכנה להטמיע מנגנונים שמגנים עליהן מפני השפעה של ביקורת שלילית, כמו החלפה תדירה של המיתוג שלהן (למשל, שינוי שם ולוגו כל חצי שנה).

התוצאה הבלתי נמנעת לטווח הארוך תהיה שחיקה במעמדם של ספרים בכללותם, הציבור הרחב יהפוך להיות סקפטי מאוד על כל מודעת פרסום של ספר.

שלב שלישי: ההכרח במיתוג

ההוצאות ה״פיראטיות״ יהרסו את אמינות השוק. הוצאות ספרים שירצו להמשיך ולפעול ביושר תצטרכנה לשים דגש על מיתוג, והדרך לכך היא בידול. הוצאות הספרים הולכות לעבור התמחות, למשל - להוציא תחתיהן ספרים בתחום מסוים ספציפי מאוד. רצוי יהיה שמי שמפעילים את ההוצאה יהיו פרסונות מוכרות ומזוהות עם אותו התחום. במכללת AAIPODA, כמי שמזהים את המגמה העתידית הזאת מראש, נציע מסלול לימוד לפיתוח של מותג ספרים. אסכם זאת כך: ניהול הוצאה לאור יהפוך להיות עניין נישתי אך מרתק יותר, מן הסתם הדבר יהיה כרוך בצמצום מספר העובדים כי יוצאו לאור פחות ספרים על ידי כל מותג כזה אך יהיו אלה ספרים עם תוכן אמין, מובחן ובאיכות גבוהה.

המצב שאותו אנו מכירים מהיום, שבו ספר הוא כלי שיווקי שמהווה הוכחה חברתית למקצועיותו של אדם, עתיד להתהפך: מי שמוציא ספר יצטרך לספק לציבור הוכחות נוספות לכך שהוא מקצוען בתחומו ומהימן. השינוי הזה משמעותי גם עבור האומנים, מי שמוציאים ספרים מדם ליבם, וגם הם יצטרכו לטפח את עצמם כמותגים וכפרסונות, בעיקר ברשתות החברתיות.

מה דעתכן ודעתכם על שרשרת השינויים שעתידה לקרות בשוק הספרים וגלגול ההוצאות לאור כפי שהוצג? באיזה שלב מבין השלושה אנחנו נמצאים להערכתם היום?