.png)
AAIPODA - איך הוגים את זה? מה זה אומר?
אין כל קשר, לא לאייפוד ולא לפאודה - AAIPODA היא מיזם חדשני, מצד אחד מכללה דיגיטלית לאומנויות הפרינט, מצד שני קהילה של יוצרים - אומני פרינט.
AAIPODA הם ראשי התיבות של Alon's AI-POD Academy, כאשר:
-
Alon הוא אלון גולדשטיין-חיון, אומן פרינט ומייסד AAIPODA.
-
AI ו-POD הן שתי הטכנולוגיות המהפכניות שלידתן יצרה ביחד את אומנות הפרינט.
איך הוגים את זה? אנחנו ממליצים על אַיפּוֹדָה, אבל תרשו לעצמכם להגות בחופשיות כל אפשרות אחרת שנראית לכם 🙂.
AI זה בטח בינה מלאכותית, מה זה POD?
POD גם הוא מונח קיצור - לטכנולוגיה בשם Print On Demand, או בתרגום חופשי - הדפסה לפי דרישה. היא פחות מדוברת בהשוואה לבינה המלאכותית, לה יש השפעה כמעט על כל תחומי חיינו. ה-POD היא טכנולוגיה נישתית (ולכן פחות מוכרת) אך מהפכנית.
בעבר, לא הייתה כל גמישות במה שנוגע להדפסת ספרים. סופרים או מוציאים לאור היו מוכרחים להדפיס מראש אלפי עותקים מכל יצירה, בעלות עתק של עשרות אלפי שקלים, ועליהם רבצה גם אחריות הפיקוח על השילוח לרוכשים. טכנולוגיית ה-POD חיסלה את הצורך בשתי השקעות כבדות אלו. בית הדפוס שעובד בשיטת ההדפסה לפי דרישה - מדפיס כל עותק לאחר שרכישתו בוצעה וגם דואג לשילוח. פלטפורמת ה-POD מעגנת במחיר הספר את עלות ההדפסה, את המשלוח ואת העמלה שהיא עצמה גובה, כשהיוצר לא צריך לשלם לה דבר, אלא רק לקבל את חלקו בעסקה - שהוא עצמו קובע.
מה מיוחד ב-POD כשהיא משתלבת עם AI?
בואו נסתכל מנקודת המבט של סופרים / יוצרים / אומנים. POD לבדה מאפשרת לסיים את העבודה ברגע שיש שני קבצי pdf סופיים ומוכנים - כריכת הספר וחלקו הפנימי. החלקים הבאים בתהליך מבוצעים כאמור ללא השקעת כסף בהדפסה וללא השקעת משאבים בשילוח. אבל עוד לא הזכרנו כלל את השלבים המוקדמים בתהליך: חשיבה, כתיבה, עריכה. תרגום ואיור. כלומר - כל מה שקורה לפני שבכלל יש יצירה סופית שאפשר להוציא לאור. ובשלבים האלה באה לעזר הבינה המלאכותית, ה-AI כפי שהיא כבר מוכרת ברבים, קיצור של Artificial Intelligence.
אפליקציות ה-AI מייעלות את עבודת היצירה, אבל מעבר לכך, הן מאפשרות ליוצרים לבצע את כל שלבי היצירה בעצמם. אם בעבר סופרת ילדים הייתה מוכרחה לשכור את שירותיו של מאייר, ומחבר רומנים את שירותיה של עורכת, כעת באמצעות אפליקציות הבינה המלאכותית הטקסטואליות (דוגמת ChatGPT) והויזואליות (דוגמת Midjourney), אפשר לעשות הכל בעצמנו.
מכירים את עולם ה״עשה זאת בעצמך״? שסובב סביב היצירה המוחשית, למשל בתחומי הנגרות והטקסטיל. אז, בשורה התחתונה: שילוב טכנולוגיות הבינה המלאכותית וההדפסה לפי דרישה מבשר את כניסת היצירה הרוחנית לנישת ה״עשה זאת בעצמך״.
דיברתם עד עכשיו רק ע ל ספרים... אז ״אומנות הפרינט״ זה בעצם כתיבת ספרים? ו-AAIPODA זו מכללה שמלמדת איך להוציא ספרים בעצמך?
כן, אבל לא רק. חשוב שתראו את התמונה המלאה.
כשאתם חושבים על האובייקט הזה, ״ספר״ - מה התמונה שעומדת לנגד עיניכם? עד היום ההגדרות היו מאוד מצומצמות. ספר שבכל עמוד שבו יש איור, בליווי של טקסט גדול - הוא ספר ילדים. כל ספר אחר כמעט יכיל בעיקר טקסט ומעט מאוד תמונות, ואילו ספר שמכיל גם טקסט וגם ויזואליה באופן שווה הוא קרוב לוודאי מגזין.... התבניות הללו נקבעו לפני שנים ארוכות בגלל אילוצים של הטכנולוגיה: הדפסת תמונות בצבע הייתה יקרה מאוד לעומת הדפסה בשחור ולבן ולעומת טקסט, אז בשביל להדפיס ספר עם תמונות צריך ״לשלם״ במספר עמודים קטן יותר.
מהפכת ה-AI-POD שינתה את כללי המשחק - כל יוצר ויוצרת יכולים לבחור את מספר העמודים ולעצב את מערך (Layout) הספר בכל מבנה שישרת את המסר אותו הם מבקשים להעביר. הבדלי העלויות בהדפסה הפכו למזעריים וההחלטות עברו לידיהם של היוצרים.
מנגד, פלטפורמות ה-POD מאפשרות הדפסה על מגוון רחב של מוצרים, לא רק ספרים. למשל: קנבסים, שלטי עץ, כרטיסים וקלפים, מצעים, בגדים ועוד. לאומן הפרינט יש מצד אחד חופש לעצב את המסר שלו, ומצד שני - חופש לבחור את הכלי להעברת המסר, כלומר על איזה מוצר להדפיס ובאיזו צורה. בין אם ספר, ספל, מגבת או אפילו גם וגם וגם...
נכון שרוב הקורסים במכללה עוסקים בספרים, אך זה רק משום שספר הוא מוצר הפרינט העשיר ביותר לעבודה. אפשר לנסח זאת בצורה נוספת: ספר הוא אוגדן של מוצרי פרינט עצמאיים (עמודים) שכל אחד מהם חופשי להכיל כל תוכן, כראות עיניהם של היוצרים, וזה חופש שלא היה לפני מהפכת ה-AI-POD.
מהבלוג: החופש הגדול של אומני הפרינט: חמשת השלבים של היצירה הרוחנית
אם זה כזה קל ונפלא - בשביל מה צריך מכללה?
נכון שהטכנולוגיות החדשות מייעלות את תהליך היצירה, אך הן גם משנות אותו כליל וממקמות בו משקלים חדשים, בצמתים חדשים. כדי להסתגל - חייבים להטמיע את טכנולוגיות ה-AI-POD כמיומנויות ברזל.
אך יש כישור נוסף, חיוני ביותר, שאין ברירה אלא לרכוש אותו, אם רוצים גם להתפרנס מאומנות הפרינט. כשה-POD היה בחיתוליו, חשבו יוצרים לתומם כי מספיק להעלות את יצירותיהם לפלטפורמות ה-POD, והעבודות תירכשנה מעצמן. בהתחלה היה אפשר להסתמך על השיווק של הפלטפורמה, אך ככל שרבו היוצרים התחרות גברה, ובשורה התחתונה, היום - אין סיכוי למכור מוצרי פרינט בצורה פסיבית.
מיומנויות שיווק דיגיטלי הן המפתח להצלחה במכירת דברי אומנות, והן הנושא הגדול הנוסף שמכסים קורסי המכללה.
לצד הכשרות דיגיטליות, AAIPODA שמה לה ליעד לייסד קהילת יוצרים גועשת ופורה - כי במיוחד כשמדובר באומנות, לפעמים כל מה שדרוש כדי לעבור את המחסום זו זווית הראייה של האחר, או אפילו רק הקשבה.
לסקר צרכי הקהילה
עכשיו תכל׳ס, למי זה מתאים?
למי שקראו את כל ה״אודות״ ובליבם ניצתה התרגשות, או למי שבראשם עלו ספקות ושאלות... (לחצו כאן לפרטי יצירת קשר, לקבל מענה על כל שאלה נוספת).
אם נותרתם אדישים לאחר כל הקריאה או אם לא הייתה לכם סבלנות לקרוא, אנו ממליצים לכם לעבור לעמוד קטלוג הקורסים כדי לראות אם יש הכשרות ספציפיות שיכולות לעזור לכם, או לחילופין - לחנות, שם תמצאו מוצרי פרינט ייחודיים ומעניינים לרכישה, פרי יצירתם של תלמידי וחברי קהילת AAIPODA.
מעמוד הyoutube שלנו:
מהפכת מוצרי המהוּת
הסוף לעיוות המוסרי קרוב מתמיד: לצד מוצרי affiliate, יכולים משפיעני הרשת לפרסם למכירה מוצרי פרינט המעבירים מסרים חינוכיים ומקדמים העברת ידע וערכים בין אנשים ובין דורות. מדובר ב״win win win״ חסר תקדים למשפיענים, לרוכשים ולחברה כולה.
אלון גולדשטיין-חיון
״זו התגשמות חלום הילדות של דור שלם״
אלון גולדשטיין-חיון מאריאל הוא מי שעומד מאחורי מיזם AAIPODA - מכללה דיגיטלית וקהילה בתחום החדש-ישן של אומנויות הפרינט. אלון משתף בזיכרון מכונן: ״השנה היא 1993, המקום הוא גן הילדים. זו עוד שעת סיפור וכולם מכונסים סביב הגננת. אבל היום יש - תרתי משמע - ׳טוויסט בעלילה׳: הספר שיקראו לנו היום נכתב על ידי אחות של אחד מילדי הגן, כשהוא בעצמו ישב איתה ואמר לה מה הוא רוצה שהיא תכתוב ותצייר! באותו יום חזרתי הבייתה עם משאלה. אני רוצה גם.״
הסיפור הקטן והפשוט הזה, מאפיין בגרסאות רבות ושונות, את ילדי שנות ה-80 וה-90. בבגרותנו, מתבררת התמונה הרחבה: בסוף המאה שעברה התפתחה תרבות השפע למימדים שלא ידעה האנושות לפני. יזמים ותעשיינים עברו לייצר יותר ויותר מוצרי פנאי ומותרות, שבניגוד למוצרי הצריכה, היה צריך להתאמץ הרבה יותר בשביל למכור. זו הנקודה שבה התפתחו וצברו תאוצה עולמות העיצוב והשיווק.
נקפוץ עכשיו בזמן - מיליוני שנים אחורה. אבות האדם חיים בין צמרות העצים בעולם שכולו ירוק. אוקיי... לא בדיוק כולו. פה ושם מבצבצים להם כדורים מבריקים בצבעי אדום, כתום, צהוב, ירקרק, כחול וסגול, או בקיצור - כל ספקטרום האור הנראה. אלה שמסוגלים להבחין וגם לשעוט לעברם, קוטפים את הפירות, תרתי משמע. הברירה הטבעית של אז גרמה לכך שרובנו היום, גדולים וקטנים, נמשכים לצבעים. בשלהי המאה ה-20 היה ברור שהתקשורת הכתובה והמשודרת לא תוכל להמשיך להתקיים ב״שחור-לבן״. הטכנולוגיה והתעשייה יישרו קו עם ההבנה השיווקית, ובשנות ה-80 החל המבול. פוגים, אלבומי מדבקות, שלל חוברות, חולצות טריקו בצבעים שונים - שעד מהרה החליפו את התלבושת האחידה בבתי הספר, שכבר לא הייתה רלוונטית.
ואנחנו הילדים, מופצצים בכל הטוב והצבעוני הזה. אבל מה, יש נשמות שלא מסתפקות בצריכה, ושואפות גם ליצור. ההשראה מוטלת עלינו מכל כיוון והכלים שלנו דלים. עם נייר שאבא הביא מהעבודה וטושים סטנדרטיים, אנחנו מנסים ללא סיכוי להתחקות אחר מוצרי הפרינט המעוצבים, המרהיבים. לא מוותרים, חולמים, אבל גם מכירים במציאות שמשאירה את גן העדן הזה נעול בפני רובנו. היינו ילדים בפרק הזמן הקצר הזה שבו המדפסות הצבעוניות, המשוכללות, היו רכושם של תעשיינים עשירים. היום, כשאנחנו בני 20, 30, 40 ו-50, השערים נפתחו - ואפשר להתחיל להגשים.